Ibn Ezra Second Commentary Tehillim 18 – אבן עזרא פירוש שני תהלים יח‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) לַמְנַצֵּ֤חַ׀ לְעֶ֥בֶד יְהֹוָ֗הי״י֗ לְדָ֫וִ֥ד ^אאֲשֶׁ֤ר דִּבֶּ֨ר׀ לַיהֹוָ֗הי״י֗ אֶת⁠־דִּ֭בְרֵי הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּי֤וֹם הִֽצִּיל⁠־יְהֹוָ֘הי״י֘ אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף כׇּל⁠־אֹ֝יְבָ֗יו וּמִיַּ֥ד שָׁאֽוּל׃ (ב) וַיֹּאמַ֡ר אֶרְחׇמְךָ֖^ב יְהֹוָ֣הי״י֣ חִזְקִֽי׃ (ג) יְהֹוָ֤הי״י֤׀ סַ֥לְעִ֥י^ג וּמְצוּדָתִ֗י וּמְפַ֫לְטִ֥י אֵלִ֣י צ֭וּרִי אֶֽחֱסֶה⁠־בּ֑וֹ מָֽגִנִּ֥י וְקֶֽרֶן⁠־יִ֝שְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּֽי׃ (ד) מְ֭הֻלָּל אֶקְרָ֣א יְהֹוָ֑הי״י֑ וּמִן⁠־אֹ֝יְבַ֗י אִוָּשֵֽׁעַ׃ (ה) אֲפָפ֥וּנִי חֶבְלֵי⁠־מָ֑וֶת וְֽנַחֲלֵ֖י בְלִיַּ֣עַל יְבַֽעֲתֽוּנִי׃ (ו) חֶבְלֵ֣י שְׁא֣וֹל סְבָב֑וּנִי קִ֝דְּמ֗וּנִי מ֣וֹקְשֵׁי מָֽוֶת׃ (ז) בַּצַּר⁠־לִ֤י׀ אֶ֥קְרָ֣א^ד יְהֹוָה֮י״י֮ וְאֶל⁠־אֱלֹהַ֢י אֲשַׁ֫וֵּ֥עַ יִשְׁמַ֣ע מֵהֵיכָל֣וֹ קוֹלִ֑י וְ֝שַׁוְעָתִ֗י לְפָנָ֤יו׀ תָּב֬וֹא בְאׇזְנָֽיו׃ (ח) וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ׀ הָאָ֗רֶץ וּמוֹסְדֵ֣י הָרִ֣ים יִרְגָּ֑זוּ וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ כִּי⁠־חָ֥רָה לֽוֹ׃ (ט) עָ֘לָ֤ה עָשָׁ֨ן׀ בְּאַפּ֗וֹ וְאֵשׁ⁠־מִפִּ֥יו תֹּאכֵ֑ל גֶּ֝חָלִ֗ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃ (י) וַיֵּ֣ט שָׁ֭מַיִם וַיֵּרַ֑ד וַ֝עֲרָפֶ֗ל תַּ֣חַת רַגְלָֽיו^ה׃ (יא) וַיִּרְכַּ֣ב עַל⁠־כְּ֭רוּב וַיָּעֹ֑ף וַ֝יֵּ֗דֶא עַל⁠־כַּנְפֵי⁠־רֽוּחַ׃ (יב) יָ֤שֶׁת חֹ֨שֶׁךְ׀ סִתְר֗וֹ סְבִֽיבוֹתָ֥יו סֻכָּת֑וֹ חֶשְׁכַת⁠־מַ֝֗יִם^ו עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃ (יג) מִנֹּ֗גַהּ נֶ֫גְדּ֥וֹ עָבָ֥יו עָבְר֑וּ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי⁠־אֵֽשׁ׃ (יד) וַיַּרְעֵ֬ם בַּשָּׁמַ֨יִם׀ יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗ וְ֭עֶלְיוֹן יִתֵּ֣ן קֹל֑וֹ בָּ֝רָ֗ד וְגַֽחֲלֵי⁠־אֵֽשׁ׃ (טו) וַיִּשְׁלַ֣ח חִ֭צָּיו וַיְפִיצֵ֑ם וּבְרָקִ֥ים רָ֝֗ב^ז וַיְהֻמֵּֽם׃ (טז) וַיֵּ֤רָא֨וּ׀ אֲפִ֥יקֵי מַ֗יִם וַֽיִּגָּלוּ֮ מוֹסְד֢וֹת תֵּ֫בֵ֥ל מִגַּעֲרָ֣תְךָ֣ יְהֹוָ֑הי״י֑ מִ֝נִּשְׁמַ֗ת ר֣וּחַ אַפֶּֽךָ׃ (יז) יִשְׁלַ֣ח מִ֭מָּרוֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽ֝מְשֵׁ֗נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃ (יח) יַצִּילֵ֗נִי מֵאֹיְבִ֥י עָ֑ז וּ֝מִשֹּׂנְאַ֗י כִּֽי⁠־אָמְצ֥וּ מִמֶּֽנִּי׃ (יט) יְקַדְּמ֥וּנִי בְיוֹם⁠־אֵידִ֑י וַֽיְהִי⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ לְמִשְׁעָ֣ן לִֽי׃ (כ) וַיּוֹצִיאֵ֥נִי לַמֶּרְחָ֑ב יְ֝חַלְּצֵ֗נִי כִּ֘י^ח חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃ (כא) יִגְמְלֵ֣נִי יְהֹוָ֣הי״י֣ כְּצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י יָשִׁ֥יב לִֽי׃ (כב) כִּֽי⁠־שָׁ֭מַרְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וְלֹֽא⁠־רָ֝שַׁ֗עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי׃ (כג) כִּ֣י כׇל⁠־מִשְׁפָּטָ֣יו לְנֶגְדִּ֑י וְ֝חֻקֹּתָ֗יו לֹא⁠־אָסִ֥יר מֶֽנִּי׃ (כד) וָאֱהִ֣י תָמִ֣ים עִמּ֑וֹ וָ֝אֶשְׁתַּמֵּ֗ר מֵעֲוֺנִֽי׃ (כה) וַיָּֽשֶׁב⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ לִ֣י כְצִדְקִ֑י כְּבֹ֥ר יָ֝דַ֗י לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו׃ (כו) עִם⁠־חָסִ֥יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם⁠־גְּבַ֥ר תָּ֝מִ֗ים תִּתַּמָּֽם׃ (כז) עִם⁠־נָבָ֥ר תִּתְבָּרָ֑ר וְעִם⁠־עִ֝קֵּ֗שׁ תִּתְפַּתָּֽל׃ (כח) כִּֽי⁠־אַ֭תָּה עַם⁠־עָנִ֣י תוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינַ֖יִם רָמ֣וֹת תַּשְׁפִּֽיל׃ (כט) כִּֽי⁠־אַ֭תָּה תָּאִ֣יר נֵרִ֑י יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱ֝לֹהַ֗י יַגִּ֥יהַּ חׇשְׁכִּֽי׃ (ל) כִּֽי⁠־בְ֭ךָ אָרֻ֣ץ גְּד֑וּד וּ֝בֵֽאלֹהַ֗י אֲדַלֶּג⁠־שֽׁוּר׃ (לא) הָאֵל֮ תָּמִ֢ים דַּ֫רְכּ֥וֹ אִמְרַֽת⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא^ט לְכֹ֤ל׀ הַחֹסִ֬ים בּֽוֹ׃ (לב) כִּ֤י מִ֣י אֱ֭לוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וּמִ֥י צ֝֗וּר^י זוּלָתִ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃ (לג) הָ֭אֵל הַמְאַזְּרֵ֣נִי חָ֑יִל וַיִּתֵּ֖ן תָּמִ֣ים דַּרְכִּֽי׃ (לד) מְשַׁוֶּ֣ה רַ֭גְלַי כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּ֝מֹתַ֗י יַעֲמִידֵֽנִי׃ (לה) מְלַמֵּ֣ד יָ֭דַי לַמִּלְחָמָ֑ה וְֽנִחֲתָ֥ה קֶֽשֶׁת⁠־נְ֝חוּשָׁ֗ה זְרוֹעֹתָֽי׃ (לו) וַתִּתֶּן⁠־לִי֮ מָגֵ֢ן יִ֫שְׁעֶ֥ךָ וִֽימִינְךָ֥ תִסְעָדֵ֑נִי וְֽעַנְוַתְךָ֥ תַרְבֵּֽנִי׃ (לז) תַּרְחִ֣יב צַעֲדִ֣י תַחְתָּ֑י וְלֹ֥א מָ֝עֲד֗וּ קַרְסֻלָּֽי׃ (לח) אֶרְדּ֣וֹף א֭וֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵ֑ם וְלֹֽא⁠־אָ֝שׁ֗וּב^יא עַד⁠־כַּלּוֹתָֽם׃ (לט) אֶ֭מְחָצֵם וְלֹא⁠־יֻ֣כְלוּ ק֑וּם יִ֝פְּל֗וּ תַּ֣חַת רַגְלָֽי׃ (מ) וַתְּאַזְּרֵ֣נִי חַ֭יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֖יעַ קָמַ֣י תַּחְתָּֽי׃ (מא) וְֽאֹיְבַ֗י נָתַ֣תָּה לִּ֣י עֹ֑רֶף וּ֝מְשַׂנְאַ֗י אַצְמִיתֵֽם׃ (מב) יְשַׁוְּע֥וּ וְאֵין⁠־מוֹשִׁ֑יעַ עַל⁠־יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ וְלֹ֣א עָנָֽם׃ (מג) וְֽאֶשְׁחָקֵ֗ם כְּעָפָ֥ר עַל⁠־פְּנֵי⁠־ר֑וּחַ כְּטִ֖יט חוּצ֣וֹת אֲרִיקֵֽם׃ (מד) תְּפַלְּטֵנִי֮ מֵרִ֢יבֵ֫י עָ֥ם תְּ֭שִׂימֵנִי לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֑ם עַ֖ם לֹא⁠־יָדַ֣עְתִּי יַֽעַבְדֽוּנִי׃ (מה) לְשֵׁ֣מַֽע אֹ֭זֶן יִשָּׁ֣מְעוּ לִ֑י בְּנֵֽי⁠־נֵ֝כָ֗ר יְכַחֲשׁוּ⁠־לִֽי׃ (מו) בְּנֵי⁠־נֵכָ֥ר יִבֹּ֑לוּ וְ֝יַחְרְג֗וּ מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם׃ (מז) חַי⁠־יְ֭הֹוָהי֭״י וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְ֝יָר֗וּם אֱלוֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃ (מח) הָאֵ֗ל הַנּוֹתֵ֣ן נְקָמ֣וֹת לִ֑י וַיַּדְבֵּ֖ר עַמִּ֣ים תַּחְתָּֽי׃ (מט) מְפַלְּטִ֗י מֵאֹ֫יְבָ֥י אַ֣ף מִן⁠־קָ֭מַי תְּרוֹמְמֵ֑נִי מֵאִ֥ישׁ חָ֝מָ֗ס תַּצִּילֵֽנִי׃ (נ) עַל⁠־כֵּ֤ן׀ אוֹדְךָ֖ בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑הי״י֑ וּלְשִׁמְךָ֥ אֲזַמֵּֽרָה׃ (נא) מַגְדִּל֮ יְשׁוּע֢וֹת מַ֫לְכּ֥וֹ וְעֹ֤שֶׂה חֶ֨סֶד׀ לִמְשִׁיח֗וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֗וֹ עַד⁠־עוֹלָֽם׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א ‹ר3› ל=פרשה סתומה

^ב אֶרְחׇמְךָ֖ מדובר על אחד מפעלי אֶפְעַל שהרי ע׳ הפועל אות גרונית, ואם כן הקמץ אמור להיות קמץ רחב (ראו ויינברג, 3.2.3.2 בפסקת ״NOTE״ שבה יש רשימה של פעלים מהסוג הזה והתיבה הזאת ביניהם). אך המדקדקים הספרדים (ראו רד״ק, מאירי) מציינים מסורת שהקמץ חטוף, וגם במ״ש הביא מסורת זו למרות הסתייגות ע״פ כללי הדקדוק (״קבלנו קריאתו בקמץ חטוף אשר לא כדת בהיות העי״ן גרונית״). גם המילון של דוידזון מציין כאן קמץ קטן; והשוו תהלים פא,ח.

^ג סַ֥לְעִ֥י =ל? ושיטת-א (ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ׳ 274) וכן ברויאר ומג״ה
• ל?=סַֽלְעִ֥י

^ד אֶ֥קְרָ֣א ל=אֶ֥קֲרָ֣א (חטף)
• טעמים=ש1 ושיטת-א (ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ׳ 277) וכן ברויאר ומג״ה
• הקלדה=אֶֽקֲרָ֣א (געיה וחטף)

^ה רַגְלָֽיו ל=רַגְלָֽיו בסילוק ימני (!)
• הערת דותן וכן בהקלדה

^ו חֶשְׁכַת⁠־מַ֝֗יִם =ל ובדפוסים
• שיטת-א=חֶשְׁכַת⁠־מַ֝יִם (השמטת נקודת הרביע)

^ז רָ֝֗ב =דפוסים
• ל!=רָ֝ב כמו שיטת-א (השמטת נקודת הרביע)

^ח כִּ֘י =ש1?,ק-מ בדפוסים (כ״ף דגושה)
• ל?=כִ֘י (חסר דגש בכ״ף?) לפי ברויאר ודותן, אבל בהגדלה ייתכן שניתן להבחין בדגש מטושטש (וכן הוא בהקלדה).

^ט ה֝֗וּא =ל ובדפוסים
• שיטת-א=ה֝וּא (השמטת נקודת הרביע)

^י צ֝֗וּר =ל ובדפוסים
• שיטת-א=צ֝וּר (השמטת נקודת הרביע)

^יא וְלֹֽא⁠־אָ֝שׁ֗וּב =ש1 ובדפוסים
• ל!=וְלֹֽא⁠־אָ֝שׁוּב (חסרה נקודת הרביע בשי״ן)
• הערת המקליד

E/ע

הערותNotes

(א) למנצח – טעם לעבד י״י – כי הוא משמר דרכיו, כמו: שמרתי דרכי י״י (תהלים י״ח:כ״ב), יגמלני י״י כצדקי (תהלים י״ח:כ״א). וזאת השירה חיברה^א בהשבע אנשיו שלא יבוא עמהם עוד למלחמה. והזכיר עם אויביו שאול. (ב) ויאמר – מלת רחמים בכל המקרא מהבניין הכבד, וארחמך^ב – מבניין הקל. ואיננו פועל יוצא, על דרך: בני יצאוני (ירמיהו י׳:כ׳) – יצאו ממני, חזקתני – חזקת ממני, וזה אבקש רחמים ממך.
ויש אומרים: כמו תרגום אהבך. (ג) י״י סלעי – דרך משל כאדם שהוא במקום גבוה ולא יפחד מהשפל ממנו. (ד) מהלל אקרא י״י – בקראי אליו בתהלות מיד איושע. (ה) אפפוני חבלי מות – כמו: צירים וחבלים (ישעיהו י״ג:ח׳), ועל כן הוא בשלש נקודות להפריש בינו ובין חבלי מנשה.
ונחלי – דמה האויב למים כמלך אשור, את מי הנהר (ישעיהו ח׳:ז׳), אזיי המים שטפונו (תהלים קכ״ד:ד׳).
אמר ר׳ יהודה הלוי מנוחתו כבוד: כי בליעל – דרך תפלה, אל יעלה, והוא האויב, וחבלי – דרך משל לחבלות המות. (ז) בצר לי – מהיכלו – השמים, שכל גזירותיו כתובות וחתומות שם. (ח) ותגעש – הזכיר הארץ וההרים בעבור היותם עומדים ואין להם תנועה. וזה משל שיתגעשו כל שונאי דוד מפני חרון השם, ואילו היו חזקים כהרים. (ט) עלה – כמו: תשלח חרונך (שמות ט״ו:ז׳), וככה: והיתה לשרפה מאכלת אש (ישעיהו ט׳:ד׳), והטעם המות. (י) ויט – הטעם שתרד הגזרה על האויבים מן השמים מאת השם הנכבד. (יא) וירכב – דרך משל, והטעם רדת הגזירה במהירות בלי התמהמה ועיכוב. (יב) ישת – בשאון גלי הים יתגעשו מימיו וירבה האיד העולה, על כן יולד שם חשך. וזה הוא חשכת מים עבי האד כאשר יהיה עב והוא הענן. והטעם רדת הגזרות ואין אדם רואה אותם. (יג) מנוגה – טעם עביו עברו – עברו החוק הידוע ברוב.
ברד וגחלי אש – הוא כדמות ברזל השורף גם ממית ברוח.⁠^ג והטעם היראה והפחד בלב האויבים כשמוע קול הרעם. (יד) וירעם – המ״ם שרש.
והזכיר פעם שינית ברד וגחלי אש – להתחברם רגע אחד. (טו) וישלח חציו – ומלת רב פעל עבר מפעלי הכפל, על משקל כי אם תם הכסף (בראשית מ״ז:י״ח), והוא מגזרת ורובו. והנה רב כנגד וישלח. (טז) ויראו אפיקי מים – המקומות החזקים. והטעם לגלות סתר הקמים על דוד. וכלל אומר יתכן להיות הטעם דרך אחרת כי השם ירעיש את הארץ כאשר ירצה. והטעם שיסירנה ממתכונתה ויוריד המים מן השמים ומי שיש לו כח לעשות ככה יצילני. (יז) ישלח – דברו או מלאכו ויקחני מאלה^ד שהקיפוני.
ימשני ממים רבים – כנגד ונחלי בליעל (תהלים י״ח:ה׳). (יח) יצילני – נראה המשל במים^ה שהוא איבי, ותחסר מלה שהוא^ו עז. (יט) יקדמוני – כנגד קדמוני מוקשי מות (תהלים י״ח:ו׳). (כ) ויוציאני למרחב – הפך בצר לי אקרא י״י (תהלים י״ח:ז׳). (כא) יגמלני – דבק עם אשר לפניו וכל זה עשה שיגמלני כצדקי.
כבר ידיי – על דרך בתום לבבי ובעבור היות רוב המעשים בידים, הזכיר עמהם בור, כדרך: ובניקיון כפי (בראשית כ׳:ה׳). (כב) כי שמרתי – מצות עשה.
ומלת דרכי – תשמש אחרת עמה.
ולא רשעתי מדרכי אלהי – מצות לא תעשה. (כג) כי – לא אשכח^ז משפטיו, וזה טעם לנגדי. (כד) ואהי תמים – כמו: תמים תהיה (דברים י״ח:י״ג).
ואשתמר מעוני – כמו: נעוה^ח לב (משלי י״ב:ח׳). (כה) וישב – הזכיר כבור ידיי לנגד עיניו – כנגד כי כל משפטיו לנגדי (תהלים י״ח:כ״ג). (כו) עם החסיד יראה חסדיו.
גבר – תאר, ואינו סמוך.
תתמם – מובלע תי״ו שלישי, כמו: תתחזק. והטעם יראה פעלך שהוא תמים.
או אתה תמים דעים. (כז) עם נבר – מפעלי הכפל, כמו: נקל ונמס.
תתפתל – כמו: נפתולי אלהים (בראשית ל׳:ח׳), על דרך תלחם^ט עד שתנצחנו. (כח) כי – עני – הפך עקש (תהלים י״ח:כ״ז).
ותושיע – הפך תתפתל^י (תהלים י״ח:כ״ז).
והזכיר עם – כי פלא הושע עם גדול מתשועת איש אחד.
כי – הזכיר ועינים רמות – ואינם רואות בלילה. (כט) הזכיר כי אתה תאיר נרי – והוא משל למזלו הטוב. (ל) כי – ארוץ – כמו: ארצץ, וכמוהו: מרוצתם (ירמיהו כ״ג:י׳).
ויש אומרים: ארוץ אחרי הגדוד כדרך ארדוף שימצא עם אחרים ופעם לבדו. והטעם כי בך לבדך אנצח רבים.
וטעם בך – עמך.
או בשמך שאקרא. (לא) האל – הטעם^יא שהוא תקיף ולא יעשה עול רק תמים דרכו.
וכבר אמר ואמרתו אין דופי בה ושמץ כי היא צרופה שהוא יהיה לעולם מגן לחוסים בו. (לב) כי – ואין עומד כנגדו שלא ימלא אמרתו, כי אין אלוה בלתו. (לג) האל – וכאשר הוא אל תקיף אזרני חיל מתוקפו, וכאשר דרכו תמים כן נתן דרכי תמים.
וטעם ויתן – כי מאתו יסוד הטוב. (לד) משוה – בעבור שהזכיר דרכי הזכיר רגלי.
ומשוה – כמו: שוה.
או כמו: שיויתי י״י לנגדי תמיד (תהלים ט״ז:ח׳).
ויעמידני – שלא אכשל. (לה) מלמד – מרגיל למודי הרע למוד מדבר.
ונחתה – כל אחת מזרועותיי, כדרך בנות צעדה עלי שור (בראשית מ״ט:כ״ב). והנו״ן שרש, כמו: ותנחת עלי ידך (תהלים ל״ח:ג׳).
ויתכן להיות ונחתה כמו: נחת הוא (מלאכי ב׳:ה׳) ואות הנו״ן לבנין נפעל, ויחסר בי״ת מזרועותיי כמו: הנמצא בית י״י (מלכים ב ט״ז:ח׳). (לו) ותתן – הזכיר וימינך – כנגד המלמד ידיי למלחמה (תהלים י״ח:ל״ה).
וזאת הענוה ששמת בי היא תגדלני ותעצימני.
והנה תרבני כמו: על כל רב ביתו (אסתר א׳:ח׳). (לז-לח) תרחיב – קרסולי – כתרגום אשר לו כרעים.
וטעם תרחיב – בעבור ארדוף ולא אשוב – מאחריהם. (לט) אמחצם – קום – שם הפועל, כאשר יפלו. (מ) ותאזרני חיל – נתת כח לאברי גופי לסבול טורח המלחמה. (מא) ואויביי^יב – כאילו אמר נתתה לי עורף אויבי^יג בנוסם, כמו: ידך בעורף אויביך (בראשית מ״ט:ח׳). (מב) ישועו – על י״י – כמו: אל י״י, כמו: ותתפלל על^יד י״י (שמואל א א׳:י׳). (מג) ואשחקם – אריקם – כמו: ורקות בשר (בראשית מ״א:י״ט), אף על פי שהיה ראוי להיות הקו״ף דגושה. (מד) תפלטני מריבי עם – הם ישראל רמז לשאול, על כן אחריו עם לא ידעתי יעבדוני. (מה) לשמע – ישמעו – כדרך וישמע שאול, יתחברו.
יכחשו לי – והטעם שיכחשו לי, שהיו מתהללים בגבורתם כנגד גבורתי, כמו: ברוב עזך יכחשו לך איביך (תהלים ס״ו:ג׳). (מו) בני – יבולו – כמו: נבול תבול (שמות י״ח:י״ח).
ויחרגו – כתרגום^טו חרגת מותא (אונקלוס דברים ל״ב:כ״ה) ואין ריע לו במקרא.
ממסגרותיהם^טז – מארמוניהם הנשגבים שיסגרו בהם מפחד. (מז) חי – הטעם כי חי צורי לעולם, ולעולם יהיה רם אלהי ישעי, על כן לא אפחד. (מח) האל – וידבר – כמו: כעדר בתוך הדברו (מיכה ב׳:י״ב). (מט) מפלטי מאיבי – יש אומרים: שאול ואנשיו.
אף מן קמי – הם גויי הארצות.
מאיש חמס – מלך הגוים, כי רחוק הוא שיאמר על שאול מאיש חמס.
גם יתכן להיות רמז לשאול, כאשר אמר מרשעים יצא רשע (שמואל א כ״ד:י״ג). (נ) על כן אודך – בפי, כי הגבורה שלך היא. (נא) מגדיל – ולשמך אזמרה (תהלים י״ח:נ׳) שהוא מגדיל. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

^א כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״חבר״.

^ב כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ארחמך״.

^ג כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״כרוח״.

^ד בכ״י מנטובה 13 נוסף כאן: ״כי הזיקוני״ עם סימני מחיקה.

^ה כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״במים״.

^ו כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״שהיא״.

^ז כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״ישכח״.

^ח כך תוקן בגיליון כ״י פרמא 1870. בכ״י וטיקן 78: ״מעוה״. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, וטיקן 82: ״מענה״.

^ט כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״הלחם״.

^י כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״תתתפל״.

^יא כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״טעם״.

^יב כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 נוסף כאן: ״תתה״.

^יג כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״אויבי״.

^יד כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896, וטיקן 78, וטיקן 82. בכ״י מנטובה 13: ״אל״.

^טו כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870: ״תרגום״. בכ״י מנטובה 13: ״כמו״.

^טז כן בנוסח שלנו ובכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, פרמא 1870: ״ממסגרותם״.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון